"אפשרויות נוספות", ספר השירים השלישי של לאה פילובסקי, הוא ספרה הטוב ביותר – דווקא משום שהוא עצוב וחשוף יותר מקודמיו, אבל גם פרוע יותר, וחשוב להוסיף: הכי חד וחכם. ובדיוק בחיבור המיוחד הזה, שבין צער גדול, משתק ומייאש, לאנרגיה פואטית ואינטלקטואלית מלאת תנופה, מצוי יופים הנדיר של השירים. הספר נפתח בסדרת שירים מופלאים ממש, שאחד מהם, הראשון, נקרא במבט ראשון כמו מהתלה: רכבת נתקעת בתחנת חדרה מערב, ובבת אחת נרקמת באחד מקרונותיה נובלה בלשית שלמה על כל פרקיה ופיתוליה. "עכשיו הכל מושלם," מעירה המשוררת, "חסרים רק קורבן, רוצח, מניע, אמצעים, הזדמנות, בלש, דמויות נוספות ועלילה."
הכל מושלם – חסרה רק עלילה. ואפשר להוסיף: ספר כבר יש – חסרים החיים עצמם. או כמו בפסוק הגאוני מספר ירמיהו – אין ענבים בגפן ואין תאנים בתאנה. וכך, שיר אחר שיר, מתארת פילובסקי בשיריה חיים שנקרעים בין שני קצוות: מצד אחד תחושה מצמיתה של החמצה או ריקנות, ומצד שני אינטנסיביות תזזיתית שממלאת את החלל הריק לא רק במילים מלאות יופי – יופי מר ואכזרי אמנם, אבל יופי – אלא גם במקצבים מסתחררים, משחקיות משתעשעת, כישוף וחוכמה.
מה העיקר שחסר? בחלק מהשירים מצויינים במפורש אהבה זוגית, אימהות וילדים. לא כולם חייבים להרגיש ככה, אבל אין ספק שפילובסקי (ואם לא היא, הדמות הבדיונית הדוברת בשיריה) רואה בכל אלה עיקר גדול שלא עלה בידה להגשים. על פי העלילה הלא-בלשית שמדהדת בכמה מהשירים, היא נישאה לגבר מתעלל, ועד שהספיקה להחלץ ממנו כבר החמיצה את ההזדמנות להיות לאם. "גם אני רוצה לבכות כך, לשנות את רוע הגזירה," היא כותבת בשיר המופנה לדמות מסתורית ששמה לאה, ספק לאה אימנו, ספק כפילה של המשוררת עצמה, "לא ליפול בגורלו של רשע, / לפתוח רחם, למצוא אהבה." אבל השיר ממשיך לכיוון אחר – להבנה שאי אפשר לשנות את רוע הגזירה ואין ברירה אלא להשלים איתה. "לא, לא/ אהבה… יש גבול,/ לא תמיד יהיה גבר לא רשע שמתאים לך," אומרת לאה ללאה, "אבל, לאה, בואי/ נפקח את עינינו הרכות/ לאפשרויות נוספות."
אלא שלא רק האפשרות להיות אם אבדה למשוררת. אימהות, כך מתברר בשירים נוספים, היא רק אספקט של אובדן אחר, לא פחות בסיסי. לפעמים ההרגשה היא שהחיים עצמם אבדו, או לפחות הרצף ששמתיימר להחזיק אותם יחד. בשיר חזק במיוחד מספרת פילובסקי על גורלה של גיבורת השיר בשלושה יקומים נבדלים – יקום חליפי שבו נטרפת דעתה לחלוטין והיא זורקת את כל התרופות וממריאה לפריז כדי למות שם; יקום חליפי הוסף שבו דעתה מיושבת לחלוטין, וגם אז היא ממריאה לפריז, הפעם לחופשה מתוכננת היטב; ויקום שלישי, הלא הוא העולם הזה, שבו לא נותר מפריז אלא זכר של טיול-ילדות לא מוצלח שהסתיים באשפוז. כך או כך, השיר פורש בוירטואוזיות שלוש מ"האפשרויות הנוספות" שפתוחות בפני גיבורת השירים לאחר שהתברר לה שחייה אינם מעניקים לה את המתנות שרצתה בהן: היא יכולה לבחור בהרס עצמי הרואי; להיאחז בפנטזיה; או להסתפק במועט, למשל, בשבר זיכרון עתיק או בזכרונות של אחרים. ואכן, כמעט כל השירים נעים בתוך המשולש הזה כמו במערבולת ורוקמים ממנו את נחמותיהם, את "האפשרויות הנוספות" שהשירה יודעת להעניק: בעיקר שירים חכמים להפליא שאינם קורסים לנוכח האובדן אלא מזנקים ממנו בעוצמה. ודומה שרק בשניים-שלושה משירי הספר – שירים שפילובסקי מקדישה לאחיניה או לאחיה ולאחותה – ניכרת נחמה או "אפשרות נוספת" מסדר אחר, מציאותי יותר: איני אמכם, מבהירה שם המשוררת לאחיניה, אך אתם ילדי.
לאה פילובסקי, אפשרויות נוספות, מוסד ביאליק
- לרשימה על "מקשיב גם לי דווקא עכשיו".
- לרשימה על "אמנות זה".