בשבוע שעבר ראה אור ספר השירים הרביעי שלי, "גני תל אביב התלויים". הספר נכתב בעקבות מותו של חבר קרוב – המתרגם והסינולוג דן דאור – ובעצם בעקבות חייו ובעקבות הידידות הארוכה בינינו, שנמשכה יותר מעשרים שנה.
התחלתי לכתוב את שירי הספר כשנה אחרי מותו של דני. רציתי להתאבל עליו – משהו שנמנעתי ממנו עד אז – כלומר להיפגש איתו שוב ולהיפרד ממנו שוב, וגיליתי שכתיבת שירה מאפשרת לי לצאת למסע הזה. היה במסע הרבה כאב והרבה יופי – יופיו של דני. לכתיבת שירה יש לפעמים כוח לקחת את הכותב למקומות שהוא לא שיער שיגיע אליהם – ולא נלחמתי בנטייה הזאת. הלכתי בעקבותיה לאן שתוביל אותי. שלושה מקורות השראה עזרו לי לעשות את הדרך: תרגומיו של דני מסינית קלסית, שירתן של רחל המשוררת ולאה גולדברג, ומסורת הקינה העברית-יהודית.
הספר ראה אור בסדרת "ריתמוס" של הוצאת הקיבוץ המאוחד. תודה למערכת "ריתמוס", לעובדי הקיבוץ המאוחד, ולעוזי שביט, אביר השירה העברית, שהפך את תהליך הוצאת הספר לחוויה שמחה ומענגת. תודה לעמית בן יהודה מגופנה, שניקד וסידר את הספר בעינים טובות וחכמות. את עטיפת הספר צילם ועיצב תמיר להב-רדלמסר. תודה לתמיר על עטיפה נפלאה, יחידה במינה, שבכל מבט מפתיעה אותי מחדש.
אשמח מאוד אם תקראו את הספר. אני מניח שלא יהיה קשה להשיג אותו ב"חנויות הספרים המובחרות", אבל מצבה של השירה בשוק הספר, כמו שאתם בטח יודעים, לא אידיאלי. אם תיכנסו לחנות ספרים לא נידחת במיוחד ותגלו שאין בה עותקים של "גני תל אביב התלויים" – אשמח אם תזמינו אותו, תסבירו לעובדי החנות כמה הספר נחוץ ואהוב, תמשיכו לחפש במקומות אחרים וכו', אבל אל תספרו לי שלא מצאתם – אין לי מה לעשות עם המידע, והוא סתם יצער אותי. את הספר אפשר להשיג די בקלות גם בחנויות הספרים המקוונות, וישירות מההוצאה, כאן, או בטלפון 03-6163978.
אם אהבתם את הספר, אתם מוזמנים לכתוב ולספר לי. אין מתנה גדולה יותר שאפשר לתת למשורר. לא תמיד אני משורר – לעתים קרובות אני מעדיף להיות לא-משורר, מבקר, עורך, חבר וכו', אבל בכל הנוגע ל"גני תל אביב התלויים" אני משורר גמור, על הטוב והרע שיש בבחירה הזאת, או כמו שדני היה מנסח את זה – "משורר, בעיקר מצד החולשות".
השקת הספר תהיה בבית ביאליק, ביום חמישי, ה14.3, בשמונה בערב. לקראת ההשקה אכתוב פוסט נוסף, ובו כל הפרטים.
***
***
***
***
****
***
אלי הירש, גני תל אביב התלויים, ריתמוס – סדרה לשירה, הקיבוץ המאוחד
10 תגובות
העטיפה יפייפיה.
בהצלחה
תודה D! בארץ הקודש – שמח שהעטיפה יפה בעיניך
לאלי היקר,
תודה על הספר, ותודה שכתבת עליו כאן, ואיך שכתבת, והבאת מתוכו. בכל המעשים האלה – השירים שבספר והאופן שבו סיפרת עליהם כאן – יש עדינות ברוכה ונדירה. אני מרגישה כאילו הפרח הלבן זהוב הוא כבר בידך.
טלי יקרה – כל כך טוב לקבל ממך ברכה. תודה!
דני נמצא כאן.
ענת – תודה! נדבר במהרה…
תודה אלי
תודה חיליק 🙂
המון חיבוק על התרגשות ותאוצת לב ואישונים מורחבים, להכיר עוד . תועפות תודה.
זו פעם ראשונה שנשברה בדידותי המזהרת
מאז אוגוסט 2012- בו הלכה אחותי ,כל כך אחותי, לעולמה ,אחרי מחלה קשה ומיותרת.
מאז מרץ 2013 – בו הלך ידידי, אהובי, לעולמו, במפתיע , בלי הודעה מוקדמת.
ומאז – גם אני ,אך ממש מרגע לכתם , כותבת את געגועי וכאבי ואת כמיהתי להיות איתם.
וכעת, הנחתי את הספר, אחרי שקראתי וחזרתי וקראתי כל שיר לפחות פעמיים שלוש, ובערך בשליש הספר, חפשתי אותך ומצאתי כאן באתר.
אז כן- פעם ראשונה שנשברה בדידותי, ומי כמוך יודע איזו בדידות איומה מתקיימת כשמישהו יקר , יקר מפז הולך ומסרב לחזור.
איני מתחרה , אך את בדידותי אני מכנה כפולה ומכופלת.
אחות , ידיד- בהפרש של חצי שנה זו מזה.
והנה כל שיר כל משפט כל אות ,כמו נחצבו ממני , כמו אני כתבתי אותם, הנה מישהו אחד ויחיד בעולם , שמרגיש בצורה הכי עמוקה את הנכות הזו , כמו שאני מרגישה.
אך למעלה מזה , אתה מפליא לצייר את אינסוף הרגשות והתחושות הללו, לרגע הכאב והצער לובשים יופי והדר. אתה כותב כל כך , כל כך יפה , כל כך דק , שזה הופך למים , שזורמים ויכולים לחלחל ולהגיע לכל מקום.
ויש לי עוד הרבה הרבה לשפוך ולאמר…
אך כרגע אסתפק בזה
פתאם הבנתי מה אני עושה- מגלגלת את געגועי לשירים.
תודה שהיית כאן ועכשיו איתי- כך זה מרגיש כאשר קראתי את השירים
פעם ראשונה שמישהו החזיק לי חזק את היד והיה איתי מאז…ןמאז..
וגם אודה באופן אישי לאביך -מנחם
שבזכותו התודעתי אל הספר
זו אני דורית
שאביך היה פעם המנהל המקסים שלי .