ספרו השלישי של מרחב ישורון, "מדריך לנוגעים בשם העצם", הוא לא ספר שירה רגיל אלא יצירה כמו-אוונגרדית שנעה בין ז'אנרים רבים – שירה ופרוזה, דרמה וג'יבריש, בלשנות ופילוסופיה. יש לספר מין עלילה רופפת, רוויה בתסכולים מיניים ולשוניים, שמתרחשת רובה ככולה בבית-קפה המשולב בחנות ספרים משומשים וממוקם בסמטה פלונית בתל אביב – ממש כמו "הנסיך הקטן" שפרח לשנתיים-שלוש בעשור הקודם – ויש לו צד פדגוגי: ישורון מתיימר, או ליתר דיוק מעמיד פנים שהוא מתיימר, להציע מורה דרך אינטלקטואלי ("מדריך") המלמד את קוראיו משהו על המנגנונים הלשוניים שמחברים את יסודותיה של העברית העתיקה, התנ"כית, לתל-אביב הצעירה והמבולבלת של ראשית המאה ה-21, ותוך כדי כך מעודד אותם לשקם את הקשר בין מילים עתיקות ומשמעויות חדשות, חומר ורוח, שירה וחיים.
קריאה ליניארית בספר עלולה ליגע, וכ"מדריך" הוא חובבני במקצת, אבל כשמדפדפים בו כמו בספר שירה קשה שלא להתרשם, אולי אפילו להתפעל, מהמפגש האירוני בין העלילה התל-אביבית-חרמנית שנרקמת בו לבין היומרות הבלשניות-פילוסופיות שמתלוות אליה, מפגש שיש בו משהו מקורי ופרוע ולעיתים קרובות משעשע מאוד. הספר מצליח לשחזר תודעה מיוסרת של משורר צעיר שנקרע בין מסורות אינטלקטואליות שאפתניות – פילוסופיה יהודית, מודרניזם עברי, רוסי או אירופאי, פרשנות תנ"כית, פילוסופיה אנגלו-סקסית וכיו"ב – להוויה תל-אביבית דלה ומתסכלת, דביקה ומעגלית, לפעמים גם אלימה או חסרת אונים, שלא תמיד יש בה חן או חוכמה אך לפחות יש בה כנות, תשוקה וחיים.
מבחינות מסוימות ה"מדריך לנוגעים בשם העצם" הוא בעיקר מחווה לחנות-הספרים/בית-קפה "הנסיך הקטן", שלתקופה קצרה, לפני כחמש-שש שנים, התהוותה סביבו קהילה רוחשת של אנשי ספרות, רובם משוררים, רובם צעירים ורובם גברים. לרגע נדמה היה שמרחב בתי הקפה הספרותיים של תל אביב, הצל המתארך של "כסית" ובנותיה שגסס כבר בשנות ה-80, קם פתאום לתחיה בשולי קינג ג'ורג'. דור תל אביבי חדש, רווי אמביציות והורמונים, נפגש שם עם שייריהן של אגדות מודרניסטיות מתפוררות – אגדת בית הקפה הספרותי, ודרכה באגדות האוונגרד ו"המהפכה" – והמפגש הוליד לא מעט אקשן, שהיה די כאוטי ובכל זאת בלטו בו שני כיוונים עיקריים: כיוון פוליטי ופופי, מעורב-חברתית, שהתנקז בין השאר לכתב העת "מעיין" ולמפגני המחאה של "גרילה תרבות", וכיוון שמרני יותר, שחלם על תחיית המודרניזם העברי נוסח שלונסקי או אבידן, נאחז במסורת של כתב העת "עכשיו", ונתפס לפעמים לאחת האידיאות המודרניסטיות הכי פנטסטיות – הרעיון שהעולם הוא תלוי-שפה, ולכן תיקון לשוני או אסתטי יכול לברוא אותו מחדש או לפחות לגאול אותו מתהומות הבינוניות שאליהן הוא הידרדר. שני הכיוונים לא בהכרח סתרו זה את זה, כמו שהוכיחה אחת הדמויות היותר-ססגוניות שהשפיעו על האקלים של "הנסיך הקטן" – משורר השולים התל-אביבי רומן באימבאיב (1956-2011), שחיבר ביצירתו בוז תהומי לכסף וקפיטליזם עם פנטזיה מסתורית על גאולה-בכוח-השפה.
באימבאיב מוזכר לא מעט ב"מדריך לנוגעים בשם העצם", ואין ספק שישורון רואה בו גיבור ומורה הלכה. כמו באימבאיב הוא רוצה להאמין ששירה יכולה להיות הרבה יותר משירה, שבמיטבה היא מין פילוסופיה מעשית שתפקידה לפרש ולתקן את העולם, וכמו באיימבאיב הוא יודע להסוות את היומרה הבעייתית הזאת במסכות של אנרכיזם חסר מעצורים. דומה שבעזרת באימבאיב הוא גם מצליח לשקף בספרו את אופיה המיוחד של חבורת המשוררים שפרחה באביב הקצר של "הנסיך הקטן" ולרמוז לקונפליקטים שאפיינו אותה – בעיקר לקונפליקט בין המציאות התל-אביבית המרוטה והמיוזעת של רחוב קינג ג'ורג', על המועקות החברתיות שמכבידות עליה והתקוות הבלתי צפויות שנולדות בה, לבין חלומות הגדולה המתפוגגים, הלא תמיד רלבנטיים, של השפה העברית והמסורת הספרותית.
מרחב ישורון, מדריך לנוגעים בשם העצם
- רשימה של אילן ברקוביץ ב'הארץ'.
- 'מניפסט ביגבאיב' מתוך הספר באתר 'מארב'.
- לרשימה על הספר "ישורון על קוטב העזבון".