קציעה עלון, אפשרות שלישית לשירה – עיונים בפואטיקה מזרחית

"אפשרות שלישית לשירה" הוא ספר יוצא דופן משום שהוא מעז לחרוג מההיסטוריה המקובלת של השירה הישראלית, זו שמובילה מביאליק לוולך, ולדון במגמה ספרותית שהפכה בשנים האחרונות למרכזית: משוררים שעוסקים באופן אינטנסיבי במזרחיותם. הספר חושף קשת רחבה של משוררות ומשוררים מופלאים, חלקם מוכרים מאוד, כארז ביטון, חלקם פחות, כברכה סרי ששירה שמצורף לרשימה. ולמרות שאפשר להתווכח עם כמה מההצעות התיאורטיות של עלון, תרומתם של מחקריה להבנת השירה הישראלית בת זמננו אינה מוטלת בספק.

בהקדמה לספר מסבירה עלון שנקודת המבט שלה היא "זאת המתבוננת במזרחיות כמי שמצויה בין השסעים המפצלים את החברה הישראלית, כזו שמשבשת ומפריעה לחלוקה הדיכוטומית ולקווי התיחום האפיסטמולוגיים שהורגלנו לחשוב דרכם". תודו שזה ניסוח משונה. מתברר שבעיניה של עלון המזרחיות היא בראש וראשונה שיבוש והפרעה. סביר להניח שיהיו מזרחיים שלא ירצו להבין את עצמם במונחים בעיתיים כל כך. יותר מזה: מקובל לחשוב שכך בדיוק ראה הממסד האשכנזי בשנות החמישים את המהגרים מארצות האיסלאם: כאוכלוסיה שמשבשת את הצורך בהבחנה חדה ככל האפשר בין יהודים וערבים. וכאשר אוכלוסיה נתפסת כשיבוש מתעוררות שתי תגובות אופיניות: מצד אחד פיתוי להדיר ולנצל אותה, ומצד שני רצון "לחנך" אותה, כלומר להסיר את השיבוש על ידי הכחשת זהותה.

האם ייתכן שעלון משחזרת תפיסות אנטי-מזרחיות? ברור שלא. כוונותיה טובות ובעצם הפוכות. צריך לזכור שבעיניה "שיבוש" הוא מושג חיובי. האידיאולוגיה שלה שמאלית-רדיקלית, כזאת שמטרתה לערער על האידיאולוגיה השלטת, כלומר לשבש ולאתגר אותה. ואם בכל זאת יש משהו משונה בניסוחיה, מקורו במחשבה שהסכנה הגדולה ביותר להבנת הזהות המזרחית היא הכחשת השיבוש שנכפה עליה. על פי התפיסה הזאת השיבוש עמוק וחריף מדי, ותנאי הכרחי להתמודדות איתו הוא חשיפתו וחידודו. דרך המחשבה הזאת בולטת במיוחד בפרק הארוך והמשמעותי ביותר בספר, זה שעוסק בשירה מזרחית פמיניסטית. שם השיבוש מזוהה בין השאר עם מילת-העלבון "פרחה", ושם גם עולה הטענה שהתמודדות ישירה עם השיבוש הזה הוא שלב מרכזי בהתפתחותה של "סובייקטיביות נשית".

בגישה של עלון אפשר למצוא יתרון נוסף: יש היגיון בהבנת המזרחיות לא כזהות קבועה, מין גורל כפוי מבחוץ, אלא כזהות דינמית, "ארעית" בלשונה, שמתגלה בכוחה לשבש הבחנות כחילוני/דתי או יהודי/ערבי. הרעיון הכללי הוא כזה: בעוד משוררים אשכנזים נוטים לאמץ את ההבחנות הללו כמובנות מאליהן, משוררים מזרחיים נוטים להטיל בהן ספק. למשל: אצל משוררים מזרחיים רבים נרמזת גישה שאפשר לכנות "ניאו-מסורתית": זוהי גישה שמתנגדת לפיצול הדרמטי בין חילוניות ודת שמאפיין את דרך המחשבה האשכנזית, ומעדיפה דרך שלישית, מורכבת ומודעת לעצמה, הממוקמת בין הקצוות. במובן זה היא אכן משבשת את הפיצול, אך במובן אחר, עמוק יותר, היא מקיפה ומעדנת אותו.

במשפט האחרון הבלעתי את הביקורת המרכזית שלי על ספרה של עלון. מושג השיבוש משקף אספקט מרכזי של שירה מזרחית, וספרה של עלון מוכיח זאת, אך הניסיון להציג אותו כדגם היסוד של שירה מזרחית בכלל הוא בעייתי, ועלול להוביל לעיוותים פרשניים. והראשונים שעלולים להפסיד הם המשוררים שמתעקשים לראות במורשתם המזרחית לא רק שיבוש והפרעה אלא גם מקור בלתי תלוי של כוח וחוכמה. הקושי הזה ניכר בעיקר כפרקי הספר שעוסקים בזהות יהודית-ערבית ובשירה מסורתית, שהם חלשים יחסית. יש משהו מתסכל בנטיתה של עלון לשבח כל זיקה לתרבות הערבית או למסורת הדתית כסימן של "שיבוש" שמטרתו לאתגר את התרבות האשכנזית. האם אין בזיקות האלה ערך כשהן לעצמן, לא כסימנים של שיבוש אלא להפך, כביטוי לתיקון, לשכלול, להשבת עטרה ליושנה?

קציעה עלון, אפשרות שלישית לשירה – עיונים בפואטיקה מזרחית, הקיבוץ המאוחד

• הספר באתר ההוצאה.
• רשימה של שרה מלול באתר 'נוריתהה'.
• רשימה של מואיז בן הראש באתר 'קדמה'.
• אליענה אלמוג על הספר ועל שירת אביה: אהרון אלמוג.
• האתר של ברכה סרי.