הטור אלי הירש קורא שירה מופיע מאז 2007 במדור הספרותי של ידיעות אחרונות. זהו טור של מאמרים ורשימות המוקדשים לספרי שירה חדשים, לכתבי עת לשירה, לספרי עיון שעוסקים בשירה, ולדיון בתופעות ובמגמות המאפיינות את השירה הישראלית בת זמננו.
האתר אלי הירש קורא שירה מציע גירסה מקוונת של הטור, והוא מיועד לכל מי שרוצה להעמיק את הכרותו עם השירה הישראלית לדורותיה – קוראים, כותבות, מבקרים, חוקרות, תלמידים ומורות.
תודה למאיה בקר, יוזמת הטור והעורכת הראשונה שלו, ולאלעד זרט, העורך הנוכחי של הטור ומדור "ספרות ותרבות" בידיעות אחרונות.
ושוב רואה אור ספר שירים חדש ונפלא של נורית זרחי, דק למדי אבל דחוס בשירים עתירי מסתורין וכאב. יש לו שם קצת מרתיע: "לרתום את השבלולים למרכבה" – שבלולים הם
אחרי שקראתי בפעם השנייה או השלישית את "הלית הלית", ספרה החדש, השמיני, הנפלא, של חדוה הרכבי, וניסיתי לחשוב מה חדש בו, מה יפה בו כל כך, נזכרתי בשיר חסר שם
ב"רפסודה", אחד השירים היפים והמרשימים ביותר ב"עירוב", ספרו השלישי של חוקר הספרות נדב ליניאל, מגולל המשורר את תולדותיו באמצעות קטלוג המיטות שבהן ישן בחייו, מיטות שהוא מכנה בראשית השיר "רפסודות
"היהודיה הנודדת" הוא שמו (הבעייתי) של ספר השירים הרביעי של מיה טבת דיין, אחד מספרי השירה המשמעותיים והאסרטיביים ביותר שראו אור בישראל מאז השבעה באוקטובר. רוב שירי הקובץ עסוקים בבריחה.
"כוחות אדירים היו דרושים הבוקר כדי להיחלץ מהמיטה" קובעת המשוררת ואשת החינוך שלומית נעים נאור בפתח ספרה השלישי, "דבר האבד", וקובעת מייד כמה אדירים: "אדירים יותר מהאש השורפת את בתי
שמו של מבחר השירים – "ניסיתי לתרגם לך את המלחמה" – מגדיר היטב את נקודת המבט של הכותב, ע'יאת' אלמדהון, משורר פלסטיני-סורי שנולד ב1979 במחנה הפליטים אלירמוכ שבעיבורי דמשק, ומאז
"ככה לימדו אותנו לשרוד, ושרדנו", כותבת אודיה רוזנק בשורה האחרונה של השיר "כל עבודה" – אחד השירים החזקים ב"שמע, רפאל", ספרה השני – ומשרטטת את נוסחת היסוד של שיריה: הם
הדבר הראשון שקופץ לעין כשקוראים את שירי "הנדסת אורות", ספרה השני של המשוררת והעובדת הסוציאלית גל נתן, הוא יופים – יופי עוצר נשימה. שמו של השיר שפותח את הספר –
כשקוראים את "הרצון", ספר הביכורים המרשים של נועה שורק, קשה להתעלם מכישרונה המשוררי המובהק, מהוירטואוזיות הלשונית המסחררת שלה, אבל קשה לא פחות להתעלם מהאנרגיה הנפשית ההפוכה-לכאורה שמתגלה בשיריה – אנרגיה
המשוררת והבמאית שי שניידר-אילת מבססת את ספר שיריה השלישי, "מחזה קצר", על דימוי מרחיק לכת – דימוי החיים לתיאטרון, למשחק, להעמדת פנים, לבדיה. לכך מצטרף גם הדימוי המשלים, ההפוך בכיוונו
"הייתי בין/ הנשמה לבין/ החיה עכשיו/ הזמן ליחידה", כותבת המשוררת וחוקרת המיסטיקה היהודית רות קרא-איוונוב קניאל בפתח "אפר ויהלום", ספר שיריה השלישי, ומסגירה את השאפתנות המיסטית שלה – המילים "נשמה",
באחד משירי "היער שבדינו", ספרה החדש של המשוררת, המתרגמת והעורכת טל ניצן, מופיע המשפט "כל בדידות בודדה בדרכה שלה" – מחווה גלויה למשפט המפורסם של טולסטוי על המשפחות האומללות. קריאה
אבישי חורי מצליח לכתוב שירים חזקים להפליא שיש בהם תקיפות יוצאת דופן, אך מה שהופך אותם ליפים באמת, יפים במיוחד, היא העובדה שהתקיפות הזאת לא באה על חשבון המורכבות הרגשית
יש הרבה כוח ויופי ב"בשר ורוחות", ספר הביכורים של לאה קליבנוף. קשה להישאר אדיש לשירים המהפנטים שלה, לאינטנסיביות הרגשית שלהם, לוירטואוזיות הלשונית. המילה היוונית "פאתוס" עולה על הדעת, לא כמילת
השירים ב"אלה שרה איתי", ספר הביכורים של אורי פרץ, מלאים ביופי רב כל כך, עדין ופגיע כל כך, שלוקח רגע – לא יותר מרגע, אבל זה רגע משמעותי, כמו זה
אהבה שמעבר לאושר / עמוס לויתן לאחרונה ראו אור שלושה ספרי שירים שהם בעצם רומנים בשירה. מה קרה להגר באילת? מאת עופרה עופר אורן (כנרת זמורה, עורך דורי מנור, 363
"פעם בערת", ספרה השני של המשוררת והפסיכולוגית דנה לובינסקי, הוא ספר מפתיע וחידתי, חזק ויפה להפליא, שיש בו יסוד מובהק של כפילות – אולי כמו ירח שיש לו צד מואר,
הדרך שמיטל זהר עשתה מספר הביכורים שלה, "הבית לקח", שראה אור לפני כעשור, וספר השירים החדש, "הכל יכול לקרות", היא משמעותית ומרתקת דווקא משום שחווית היסוד של שיריה לא השתנתה.