לספרה החדש של רחל חלפי יש שם מוצלח במיוחד, "תרשימי זרימה", שקולע למאפיין מהותי של כתיבתה: שיריה אכן דומים לתרשימים מילוליים של משהו זורם, שופע, קולח, רועד, ניתז, משתנה ללא הרף, ממש כמו הנהר המפורסם ההוא מהמשל של הפילוסוף היווני הרקלייטוס, זה שלכאורה אי אפשר להיכנס אליו פעמיים, אף על פי שכולם יודעים שמדובר באותו נהר בדיוק ואפשר לחיות חיים שלמים על גדותיו. כך גם שירת חלפי, שדומה לנהר שלא מפסיק לזרום ולהשתנות ולפלוט שירים חדשים שהולכים ומצטברים בתיקיות הפוקעות של המשוררת – כמו שחלפי עצמה מעידה בדברי המבוא לספרה החדש – עד שספר שירה חדש מצליח להכריז על עצמאותו, לפלס דרך מהקלסרים החוצה, ולנקז חלק מתרשימי הזרימה של חלפי אל הקוראים.
השם מוצלח. הספר הרבה פחות. לכאורה זהו ספר טיפוסי של חלפי, ומי שידפדף בו כשעיניו מחליקות על השירים בלי ממש לקרוא אותם יוכל להמהם לעצמו: אה, ברור, חלפי, אבל מי שינסה לקרוא את הספר ברצינות, שיר אחר שיר, ולהבין מה חדש או חד פעמי בו, יגלה שהוא עשוי ברובו המכריע משירים בינוניים שאפשר ואף רצוי להסתדר בלעדיהם, וזה ממש לא טיפוסי למשוררת. יותר מזה: אם מדובר בקורא נאמן של חלפי, שמכיר ואוהב את 17 ספריה שקדמו ל"תרשימי זרימה", הוא עלול להתרשם שמדובר בספר החלש ביותר שחלפי פרסמה אי פעם. וקריאה במבוא לספר מסבירה למה: לאו דווקא משום שכתיבתה של חלפי נמצאת במשבר – אפשר להניח שהיא ממשיכה לזרום בערוציה הרבים – אלא משום ש"תרשימי זרימה" הוא תוצר של שינוי דרמטי במדינויות העריכה העצמית של המשוררת.
לפעמים הכל תלוי בעריכה, וחלפי היא רב-אמנית של שירה גם מבחינה זו, שכן מדיניות העריכה שלה נוטה להיות קפדנית ויצירתית במיוחד. משורר מן המניין מוציא ספר חדש כשמצטברים מספיק שירים חדשים במגירה שלו. לא חלפי. אצלה התיקיות מתפקעות תמיד משירים ישנים וחדשים רבים לאין ספור, אבל ספר חדש רואה אור רק כשבתוך השפע מצטיירים קווי המתאר של מכלול פואטי שיש בו אחדות ואפילו מין שלמות. ספרה הטוב ביותר עד כה, "ספר היצורים", הכיל שירים שנכתבו במשך כחמישים שנה, אך השתייכו כולם לאותו ז'אנר, שכן כולם היו דיוקנאות וירטואוזיים של מה שחלפי כינתה "יצורים", בעיקר בעלי חיים ממשיים ואגדיים אך גם צמחים וחפצים שכתיבתה מילאה אותם תנועה, זרימה, חיים. ואין ספק שיופיו המיוחד של "ספר היצורים" נולד דווקא מתוך המפגש שבין הפואטיקה הזורמת של חלפי לבין אחדותו הצורנית של הספר, שדמה למין אנציקלופדיה פנטסטית או לכסיקון זואולוגי של יקום אלטרנטיבי.
אלא שבספרה החדש מנסה חלפי למרוד במדיניות העריכה התובענית של ספריה הקודמים, ולהאחז בעיקרון עריכה הרבה יותר רך, המוצג במבוא. מוסבר שם שכל שירי הספר הרבים מאוד (חוץ מכמה שירים בשער האחרון, המשמש לספר מעין נספח) נכתבו באותה שנה: 2008. למה דווקא 2008? אין הסבר, אבל דומה שחלפי מקווה שבדרך זו היא מאפשרת לנו הצצה אל תוך תהליכי הזרימה הממשיים, הפנימיים או הגולמיים, של שירתה. אלא שהתוצאה בעייתית. אפשר למצוא בספר שירים טובים, כמו זה שמצורף לרשימה, אבל הם מעטים יחסית למכלול, שיש בו משהו דל ומשמים במפגיע. ברור למה: משום שבהעדר עיקרון עריכה פעיל שמבחין בין שירים טובים לפחות טובים הופך המאפיין המהותי של שירת חלפי – שפיעת המילים הבלתי פוסקת – מיתרון לחיסרון.
רחל חלפי, תרשימי זרימה, הוצאת הקיבוץ המאוחד.
- הספר באתר ההוצאה.
- רשימה של יותם ראובני ב'הארץ'.
- לרשימה על 'בלט על הקרח'.
- לרשימה על 'סין'.
- לרשימה על 'ספר היצורים'.
- לרשימה על 'תמונה של אמא וילדה'
- לרשימה על 'מכשפות'.