"אור יום" מכיל את כל תרגומיו של דוד ויינפלד לשיריו של צ'סלב מילוש, המשורר הפולני הגדול, חתן פרס נובל, שחייו השתרעו על פני רוב המאה העשרים – מהולדתו ב1911 בליטא, דרך ורשה הכבושה של מלחמת העולם השניה וגלותו הארוכה מחוץ לפולין, ועד מותו ב2004 בקרקוב. ויינפלד מתרגם את מילוש מאז בשנות השבעים, והספר החדש מכנס ארבעה קבצים שכבר פורסמו ומוסיף להם תרגומים חדשים. התוצאה היא מבחר עשיר ומרשים משירת מילוש, המייצג את רוב השלבים בכתיבתו, ומאפשר לקוראים לעקוב אחר מסע חייו הארוך כמשורר.
במסע הזה יש מקום מיוחד לשיר "בן אירופה", שנכתב ב1946 בניו יורק, בראשית שירותו של מילוש כדיפלומט של פולין הקומוניסטית, ונכלל בספרו "אור יום" שראה אור ב1953, כשנתיים אחרי עריקתו למערב. רוב שיריו של מילוש, מכל התקופות, משקפים קונפליקטים פנימיים חריפים – בין ספקנות ואמונה, או בין מעורבות רגשית למרחק אסתטי – אך ב"בן אירופה" אין כמעט זכר לקונפליקט כזה. להפך: הוא מבטא עמדה אנטי-קומוניסטית תקיפה וחד-משמעית. במקום קונפליקט פנימי יש בו אירוניה קיצונית, שכן הוא מורכב אך ורק משקרים – שקריה של השכבה האינטלקטואלית המזוהה עם המשטר הקומוניסטי בפולין, ובהרחבה עם האימפריה הסובייטית כולה – אלא שמשהו מדוייק ומשוכלל בניסוחם של השקרים האלה הפך אותם להתפרצות של אמת מחרידה באלימותה, למין וידוי שטני.
"בן אירופה" מחלק את המבחר לשני חלקים שונים מאוד באופיים ובאורכם. לתשעה שירים שקדמו לו, ונכתבו ברובם בורשה הכבושה, ולמאות שירים שבאו אחריו ונכתבו בשנות גלותו של מילוש, שהיתה גלות-בזמן לא פחות מגלות-במרחב, ולכן נמשכה כל חייו, גם אחרי שמסך הברזל נפל ומילוש התחיל במסע השיבה שלו לפולין.
את השירים לפני, שירי הכיבוש הנאצי, מאפיין מתח חריף שהקנה למילוש חלק חשוב מתהילתו כ"קול המצפון של פולין": אימי הכיבוש הנאצי מתגלים בהם דווקא מבעד לביקורת על סכנותיה של הלאומנות הפולנית ועל אדישותם של הפולנים לגורל היהודים. חוגים קיצוניים בימין הפולני מעולם לא סלחו למילוש על העמדות שהביע אז, והם המשיכו לראות בו שמאלן "אנטי-לאומי" ו"אנטי-קתולי", וזאת למרות התיצבותו בחזית המאבק בקומוניזם בשנות החמישים, ולמרות העובדה שמאז שנות השישים מתאפיינת שירתו במאמץ מתמיד, כמעט הירואי, להגן על נקודת המבט הקתולית בעולם ספרותי חילוני בעיקרו.
נקודת המבט הזאת, הקתולית, היא המאפיין הבולט ביותר של שירת מילוש המאוחרת, והביטוי העיקרי שלה הוא תודעה חריפה, לא תמיד מוסברת, של חטא, וצורך מתמיד להתוודות. מקורותיה הפסיכולוגיים של תחושת החטא נותרים במידה רבה סתומים – מילוש הוא לא משורר וידויי מהזן הזה, הפסיכולוגי – אבל הבטים אחרים שלה גלויים יותר, אם כי גם הם מכוסים בשכבות עבות של אירוניות, משלים וסתירות פנימיות.
וזה מיתוס החטא שאולי מסתתר מבעד לשכבות הרמז והסוד: מילוש חש רוב חייו שהוא בגד בערכיו "האמיתיים", ערכי האמונה הדתית התמימה והקהילה הדתית הצנועה שחיה בשולי ההיסטוריה, ללא שום תאווה לכוח ובלי שום פוליטיקה, לא מימין ולא משמאל. אילו היה נאמן לערכים ההם, כך דימה לעצמו, מעולם לא היה עוקר או עורק, לא מליטא ולא מפולין, אלא מבטא את התנגדותו לשלטונות הרשע המתחלפים באופן ישיר יותר, גם אם הדבר היה מסכן את חייו. אבל במקום להיות נאמן הוא בחר בנתיבים הרבה יותר ספקניים, מתוחכמים, משורריים, שהפכו אותו לגיבור רב תהילה בעיני מעריציו, אך לחצי-בוגד בעיני עצמו. רק חצי-בוגד, כי מילוש יחס חשיבות רבה גם לקוטב ההפוך – הספקני, המתוחכם, המשוררי – וחצי-בגד גם בו. ובסבך נאמנויותיו ובגידותיו הוא ידע מעט מאוד מנוחה, וכתב הרבה שירים כואבים אך יפים להפליא, כמו השיר המצורף לרשימה.
צ'סלב מילוש, אור יום, תרגם מפולנית והוסיף הערות ואחרית דבר: דוד ויינפלד, אבן חושן
- הספר באתר 'טקסט'.
- המתרגם דוד וינפלד על מילוש ב'הארץ'.
- שירים נוספים במוסף'מקור ראשון'.
- שירים נוספים ב-ynet.