בתחילת נובמבר נפתחת סדרת הרצאות שלי במכון אבשלום על שירה תנ"כית. הסדרה כוללת עשר הרצאות שינתנו בימי ראשון בשבע וחצי בערב.
לתוכנית מפורטת של סדרת ההרצאות – ראו כאן. לפרטים נוספים על לימודי יום ראשון של מכון אבשלום ולהרשמה – ראו כאן.
למה שירה תנ"כית?
בשנים האחרונות, לצד כתיבת הטור "קורא שירה" בידיעות אחרונות שעוסק בשירה ישראלית בת זמננו, אני מרבה לקרוא שירה עברית עתיקה. מתישהו הבנתי שנסיונתי להבין שירה ישראלית שנכתבת היום מחזירים אותי שוב ושוב אל השירה העברית לדורותיה, ולא רק לתפילה ולפיוט, לשירת תור הזהב בספרד או לשירת ההשכלה, אלא גם לתשתית המשותפת של כל סוגי השירה האלה – לשירת התנ"ך. יצאתי למסע רב תגליות אל יבשת גדולה ומסתורית, יבשת של שירה שנכתבה לפני יותר מאלפיים שנה, ואשמח מאוד אם תצטרפו אלי למסע הזה.
יש משהו מופלא ועוצר נשימה בשירי התנ"ך – הם מאפשרים לנו להאזין לקולות אנושיים ואלוהיים עתיקים מאוד, קולות שדוברים אלינו ממרחקי זמן ותרבות עצומים, ולשמוע, ממש לשמוע, את הפעימה הפנימית של רגשותיהם העמוקים ביותר. כשמכירים את עקרונות השירה התנ"כית ולומדים להאזין לה, מתגלים שיאים של יופי ששופכים אור חדש על כל שירה אחרת, ויותר מזה: לומדים להכיר מזווית מפתיעה את יסודות התרבות העברית והמסורת היהודית.
אחת התגליות המרתקות שגיליתי במסע הזה היא ששירת התנ"ך הרבה פחות מוכרת וידועה ממה שנדמה. היא זכתה כמובן להמון רב של פרשנויות חכמות ומעמיקות באלפי השנים שחלפו מאז נכתבה – פרשנויות דתיות ומדעיות, היסטוריות ובלשניות, ואפילו ספרותיות – אך הפרשנויות האלה זרות לעתים קרובות לנקודת המבט של ישראלים בני זמננו, ודורשות עיבוד שיתאים אותן למי שהעברית זורמת בדמו כשפת דיבור ותרבות.
ועוד משהו שגיליתי הוא שהכרות עם שירת התנ"ך מחדדת מאוד גם את הבנת הסיפורים התנ"כיים והתנ"ך בכללו. אם אפשר להמשיל את הקריאה בפרוזה התנ"כית לקריאה ברומן מרתק ומופלא שמגולל את קורותיהם של אנשים ואלוהים שחיו ונאבקו ואהבו לפני שנים רבות – קריאה בשירה התנ"כית משולה להאזנה לקולותיהם החיים.
