על ויסלבה שימבורסקה

באופן אישי, מה שחיבב עלי את שירתה הוא שרוב יצירתה אינה מעמידה את האני הכותב במרכז. כלומר, לא רק על עצמה לספר ידעה, אלא גם על העולם, על האנושות, על ההיסטוריה; על עניינים שמחוצה לה ולחוויותיה האישיות. בוודאי שידה המשרטטת את המציאות שעליה היא כותבת תמיד נוכחת שם, ודאי שהבחירות שלה בחלקים כאלה ואחרים של המציאות שאותה היא בוחנת מעידים על אישיותה. אבל המיקוד הוא לא בחפירה פנימית או בבחינה עצמית אלא באמירות כלליות יותר.