אני ממשיך מסורת קטנה שיצרתי, ומנצל שבוע-חופשה של המדור "קורא שירה" ב"7 לילות" כדי להקדיש רשומה לשירים ישנים (מאוד) שלי, אולי משום שעל הקושי האמיתי – לפרסם שירים חדשים – עדיין לא הצלחתי להתגבר. בדומה ל"ארבעה מזמורים" שהעליתי כאן לפני כחודשיים-שלושה, גם השירים המצורפים הפעם לקוחים מספרי הראשון "רעש", אך הם נכתבו יותר משנה וחצי לאחר מכן – בסוף 1983, כשהייתי בן עשרים ואחת.
הם עוסקים בזכרו של אורי, אחי, שהיה צעיר ממני בשנה בערך, חלה בלוקמיה ומת כשהיה בן ארבע. במשך שנים מיעטתי לחשוב עליו ועל מותו. האסטרטגיה היתה לשכוח, לדבוק בהווה. ואז, באוגוסט 1983, כשש עשרה שנים לאחר שאורי מת, חלמתי חלום, ובעקבות החלום חזר אורי למחשבותי בעוצמה שלא יכולתי לשער. שובו סיים תקופה ארוכה מאוד של אובדן דרך רגשי, ופתח תקופה חדשה בחיי, לא פחות סוערת ומורכבת אך קצת פחות אבודה. השירים נכתבו כחודש לאחר החלום שהחזיר לי את אורי, ומי שכתב אותם היה מין תערובת של משורר צעיר בן עשרים ואחת וילד בן חמש.
9 תגובות
מאוד חזק
אף פעם לא דיברו על אורי במשפחה.תמיד רק ידעתי שהיה אורי,וזה העציב אותי,שילד קטן נעלם פתאום כמו סוד אפל,ולא מזכירים אותו ,אפילו השם אורי שאמא שלי הכי אהבה תמיד,הפך לשם ,שלא נותנים,כי אורי שלכם מת. אז אמא שלי קראה לאחי הקטן אורי[עם חולם] ושנים רבות עברו עד,שלפני חודשיים נולד אורי לאחי ניר,וכאילו סוף סוף הותר השם האסור היפה הזה.
מאד התרגשתי לקרוא את השירים שלך.הילה.
תודה לך, אדם.
ותודה גדולה-גדולה לך, הילה, על התגובה המפתיעה והמרגשת ועל הזכרונות ששיתפת בהם ועל החדשות המשמחות. מזל טוב לך ולכולם על האחיין החדש אורי! וד"ש חם-חם להורייך. הייתי בקשר די הדוק עם אביך בתקופה שכתבתי את השירים האלה. הוא עזר לי מאוד באותן שנים. והדבר הופך את התגובה שלך למרגשת אפילו יותר. אף פעם לא חשבתי על זה – על הדרך שבה מותו של אורי השפיע על המשפחה המורחבת יותר, תמיד ראיתי את זה דרך משקפת פרטית מאוד. ופתאום אני חושב על זה. תודה.
לשוב במסכה של פרא בעל עצמות מוות… רק אמא ואבא נותרו לבדם אשמים ונתבעים… בני הבית בודאי עכשיו טרודים בלב שלם במה בכך: תבעיר תנור, תחתוך בשר, תרחץ גופך במים; תרגז בעוצם יד ותינחם.
כאילו מרקר צהוב עבר על הפראזות האלה וקפץ למול עיניי.
אלי, פרסם את השירים החדשים שלך, נראה לי שפתחת להם את הדרך
קודם כול אני מצטרפת לתגובה האחרונה של אדם :).
שנית, (ואני חושבת שזה מה שכתבתי גם בפעם הקודמת) תודה לא רק על השירים המרגשים אלא גם על פיסת החיים המרגשת לא פחות שבשורות הפרוזה לפניהם.
אליושה יקירי, באתי לכתוב שוב את התגובה שנמחקה.וקיצורה, אתה מרגש אחד אתה, וגם -שאני עדיין זוכרת בהתרגשות את שסיפרת לי על אחיך.
רענן, אדם, לי, יעל – תודה. לי ויעל – תודה נוספת, גדולה, על שחזור התגובות שנמחקו.
תודה רבה יופי של רעיון ויופי של שיר … המשך כך.