אלי הירש, שירים לאורי

פורסם בתאריך 10 בנובמבר 2010

אני ממשיך מסורת קטנה שיצרתי, ומנצל שבוע-חופשה של המדור "קורא שירה" ב"7 לילות" כדי להקדיש רשומה לשירים ישנים (מאוד) שלי, אולי משום שעל הקושי האמיתי – לפרסם שירים חדשים – עדיין לא הצלחתי להתגבר. בדומה ל"ארבעה מזמורים" שהעליתי כאן לפני כחודשיים-שלושה, גם השירים המצורפים הפעם לקוחים מספרי הראשון "רעש", אך הם נכתבו יותר משנה וחצי לאחר מכן – בסוף 1983, כשהייתי בן עשרים ואחת.

הם עוסקים בזכרו של אורי, אחי, שהיה צעיר ממני בשנה בערך, חלה בלוקמיה ומת כשהיה בן ארבע.  במשך שנים מיעטתי לחשוב עליו ועל מותו. האסטרטגיה היתה לשכוח, לדבוק בהווה. ואז, באוגוסט 1983, כשש עשרה שנים לאחר שאורי מת, חלמתי חלום, ובעקבות החלום חזר אורי למחשבותי בעוצמה שלא יכולתי לשער. שובו סיים תקופה ארוכה מאוד של אובדן דרך רגשי, ופתח תקופה חדשה בחיי, לא פחות סוערת ומורכבת אך קצת פחות אבודה. השירים נכתבו כחודש לאחר החלום שהחזיר לי את אורי, ומי שכתב אותם היה מין תערובת של משורר צעיר בן עשרים ואחת וילד בן חמש.

CCF15112010_00000

CCF15112010_00001

CCF15112010_00002

יום רביעי, 10 בנובמבר, 2010 בלוג

תגובות פייסבוק:

9 תגובות על אלי הירש, שירים לאורי

אדם
15 בנובמבר 2010

מאוד חזק

הילה
15 בנובמבר 2010

אף פעם לא דיברו על אורי במשפחה.תמיד רק ידעתי שהיה אורי,וזה העציב אותי,שילד קטן נעלם פתאום כמו סוד אפל,ולא מזכירים אותו ,אפילו השם אורי שאמא שלי הכי אהבה תמיד,הפך לשם ,שלא נותנים,כי אורי שלכם מת. אז אמא שלי קראה לאחי הקטן אורי[עם חולם] ושנים רבות עברו עד,שלפני חודשיים נולד אורי לאחי ניר,וכאילו סוף סוף הותר השם האסור היפה הזה.
מאד התרגשתי לקרוא את השירים שלך.הילה.

אלי
15 בנובמבר 2010

תודה לך, אדם.
ותודה גדולה-גדולה לך, הילה, על התגובה המפתיעה והמרגשת ועל הזכרונות ששיתפת בהם ועל החדשות המשמחות. מזל טוב לך ולכולם על האחיין החדש אורי! וד"ש חם-חם להורייך. הייתי בקשר די הדוק עם אביך בתקופה שכתבתי את השירים האלה. הוא עזר לי מאוד באותן שנים. והדבר הופך את התגובה שלך למרגשת אפילו יותר. אף פעם לא חשבתי על זה – על הדרך שבה מותו של אורי השפיע על המשפחה המורחבת יותר, תמיד ראיתי את זה דרך משקפת פרטית מאוד. ופתאום אני חושב על זה. תודה.

רענן בן-טובים
15 בנובמבר 2010

לשוב במסכה של פרא בעל עצמות מוות… רק אמא ואבא נותרו לבדם אשמים ונתבעים… בני הבית בודאי עכשיו טרודים בלב שלם במה בכך: תבעיר תנור, תחתוך בשר, תרחץ גופך במים; תרגז בעוצם יד ותינחם.

כאילו מרקר צהוב עבר על הפראזות האלה וקפץ למול עיניי.

אדם
15 בנובמבר 2010

אלי, פרסם את השירים החדשים שלך, נראה לי שפתחת להם את הדרך

לי עברון-ועקנין
21 בנובמבר 2010

קודם כול אני מצטרפת לתגובה האחרונה של אדם :).
שנית, (ואני חושבת שזה מה שכתבתי גם בפעם הקודמת) תודה לא רק על השירים המרגשים אלא גם על פיסת החיים המרגשת לא פחות שבשורות הפרוזה לפניהם.

יעל ישראל
22 בנובמבר 2010

אליושה יקירי, באתי לכתוב שוב את התגובה שנמחקה.וקיצורה, אתה מרגש אחד אתה, וגם -שאני עדיין זוכרת בהתרגשות את שסיפרת לי על אחיך.

אלי
22 בנובמבר 2010

רענן, אדם, לי, יעל – תודה. לי ויעל – תודה נוספת, גדולה, על שחזור התגובות שנמחקו.

לונדון
27 בינואר 2011

תודה רבה יופי של רעיון ויופי של שיר … המשך כך.

הוספת תגובה

חיפוש

 

ארכיון

כלים