האיש היפה, חמישה שירי פו, בחר ותרגם מסינית: דן דאור

דן דאור הספיק להשלים בחודשי חייו האחרונים שני תרגומים מרכזיים מסינית קלסית שראו אור רק לאחר מותו: תרגום של "הג'ואנג דזה", אחד מכתבי היסוד של הפילוסופיה הסינית, ותרגום של שירי פו (לא כמו פו הדב אלא כמו פו שמצנן תה רותח) שכונסו בספר שזכה להיקרא "האיש היפה". פו הוא שיר הגותי ארוך, ז'אנר שהיה נפוץ בשירה הסינית לפני כאלפיים שנה, ומבין מי-יודע-כמה שירי פו שדאור הכיר הוא תרגם חמישה בלבד. בדבריו נרמז שבחירת השירים היתה משמעותית בעיניו, ולכן מתחשק לחשוב על חמשת השירים כעל מין חמש אצבעות שאפשר לשחזר מתוכן את כף ידו של המתרגם, ולנסות לקרוא בה את דמותו המיוחדת. מתחשק – אבל לפעמים מוטב לדחות את מימושו של החשק למועד אחר, ובמקום לנסות לומר משהו כללי על דאור, מה שעדיין קשה לי, אתמקד בספר החדש ובעיקר בשיר שפותח אותו, "קינה על הפרידה" מאת צ'ו יואן.

יש היגיון בבחירה. צ'ו יואן, שחי במאה הרביעית לפנה"ס, הוא המשורר הסיני הקדום ביותר הידוע בשמו, ושירו נחשב לאחת מאבני הפינה המשמעותיות של השירה הסינית בכללה, וכדבריו של דאור עצמו (שנטה לאנדרסטייטמנט ונרתע ממוסכמות, ולכן דבריו בעניין זה קופצים לעין) "מוסכם על הכל שהוא מהנפלאים בשירה הסינית". כשקוראים את המלים הללו מייד עולה השאלה –  מהו בדיוק השיר המופלא הזה שקוראי השירה הסינית מתייחסים אליו כולם בהערצה שכזאת? מה מסופר בו, מי הדמות שדוברת בו, מהם הערכים שלמענם נכתב?

"קינה על הפרידה" הוא שיר אוטוביוגרפי. המשורר מספר על שאיפותיו ולבטיו ובעיקר על גורלו המר, שכן השיר מסתיים בהחלטתו לשים קץ לחייו. במלים אחרות – השיר הוא מעין מכתב שהותיר אחריו מתאבד. אפשר ללמוד ממנו שהמשורר פעל בחצר המלך צ'ו, כלומר היה פוליטיקאי, ומכיוון שידע את ערכם של הטוב והיפה, היה נחוש בדעתו לעזור למלך להנהיג את ממלכתו בדרך הישר. והנה, על אף שהאיר לו פנים בתחילה, בסופו של דבר העדיף המלך לשמוע לעצותיהם המושחתות של אנשי חצר אחרים, והפנה למשורר את גבו.

צ'ו יואן נאלץ לבחור בין שתי אפשרויות: לבגוד בעקרונותיו כדי לשאת חן בעיני המלך, או לזנוח את המלך ולחפש את הטוב והיפה במקומות אחרים. את הראשונה פסל על הסף, ואילו את השניה בחן בתשומת לב, ואף יצא למענה למסע מופלא, חלומי, אולי מיסטי או מאגי, שהוביל אותו עד לקצווי היקום. אלא שגם האפשרות הזאת התגלתה כמבוי סתום, שכן ככל שהמשורר התרחק ממלכו האהוב כך געגועיו למה שנטש התחזקו, ולא נותרה לו ברירה אלא להרחיק עד המוות, המקום היחיד שבו יוכל למצוא מנוח לליבו השבור.

המלומדים הסינים המסורתיים ראו בשיר משל פוליטי המחנך את איש המעלה לדבוק בחובתו המוסרית, ובמידת הצורך אף להקריב למענה את חייו. פרשנים אחרים, כך אפשר להבין מרמזיו של המתרגם, מעדיפים להבליט צדדים אחרים בשיר, כגון את אהבתו הנואשת של המשורר למלך, שיש בה אולי קווים הומוסקסואליים, ואת גאוותו שאין לה גבול. ומה שדאור עצמו טורח להדגיש בדברי המבוא שלו זה שאין סיבה להכריע בין הפרשנויות, שלא בטוח אפילו שיש ביניהן סתירה, וגם אם יש – ייתכן שדווקא בזרימה ביניהן מצוי יופיו המיוחד של השיר. חבל שרבים מפרשני השירה העברית עדיין לא למדו את השיעור הבסיסי הזה, ונוטים להניח שפרשנות "ביקורתית" לשיר, מגדרית למשל, סותרת בהכרח פרשנויות מסורתיות שלו.

לקח דומה אפשר למצוא בקטע המצורף לרשימה, הלקוח משיר אחר בספר – הפו "על הכתיבה" מאת לו ג'י. נאמר בו שלפעמים שורה החורגת ממתכונתו של השיר, ואולי אף עומדת בסתירה למכלול, היא שמדגישה את יופיו. וקשה שלא להתפתות למחשבה שבנוף השירה העברית דאור עצמו היה מין רגב בולט ומיוחד כזה – "חורג מן השאר ויפה להפליא".

האיש היפה, חמישה שירי פו, בחר ותרגם מסינית: דן דאור, הוצאת קשב לשירה

• דן דאור בלקסיקון הספרות העברית החדשה.
• רשימה של ארז שוייצר ב'הארץ'.