יל"ג וביאליק, שבוע הספר תש"ע

פעם חלמתי על שבוע הספר. חיפשתי את ביאליק בין הדוכנים בכיכר רבין, ובסוף מצאתי אותו הרחק משם, ברחוב הרצל, נועץ עינים משתאות בבנין משונה שלא יכולתי להחליט אם הוא מגדל בבל או גימנסיה הרצליה. כשהתעוררתי שאלתי את עצמי: מה לביאליק ולשבוע הספר?

תשובה אחת מובנת מאליה: ביאליק היה הדמות החשובה ביותר בדור החלוצים – פעם קראו להם "דור התחייה" – שפעלו בהצלחה מרשימה למימוש רעיון "הספר העברי" במובן המוכר לנו היום: לא ספר השייך למסורת דתית בעיקרה, גם לא ספר יקר מציאות המטופח על ידי קומץ משכילים עבריים כיל"ג (ששירו "למי אני עמל?" מצורף לרשימה), אלא ספר ככל הספרים, כזה שנשים וגברים החיים בקהילה דוברת וחושבת עברית כותבים וקוראים, מוכרים וקונים.

אבל היה עוד טעם, אישי יותר, לחיבור בין שבוע הספר וביאליק. כשגיליתי את השירה מתישהו בנעורי, הפך שבוע הספר להזדמנות החשובה ביותר שלי לקנות ספרי שירה. הייתי מקיף את הדוכנים בכיכר מלכי ישראל של שנות השבעים מצוייד בעיני נער חולמניות אך מרוכזות במטרתן: לזהות את ספרי השירה המעטים בין הררי הפרוזה.

מה לביאליק ולשבוע הספר? מה לשירה ולשבוע הספר? כמעט לא כלום. שבוע הספר הוא קודם כל חגיגה של קניית ספרים, ולשירה יש מעט מאוד קונים. אבל גם ההפך נכון: אם יש טעם נסתר לשבוע הספר, זו הנגישות שהוא מעניק לספרי שירה. יש סיכוי גדול שבחנות הספרים הקרובה למקום מגוריכם, גם אם היא גדולה ונוצצת, תמצאו מעט מאוד ספרי שירה, והסיכוי שיהיו ביניהם דווקא הספרים שחיפשתם קטן. ביריד התל-אביבי של שבוע הספר כמעט כולם שם.

וזה נכון גם אם לא חושבים דווקא על שירה. בניגוד לדעה שנשמעת הרבה לאחרונה, תרבות מבצעי החיסול של הרשתות לא מבטלת את ערכו של שבוע הספר, אלא חושפת את חשיבותו. כי העניין הוא לא ההנחות, אלא עוצמתו המשחררת של היריד. זו ההזדמנות למצוא את הספרים שבאמת רוצים לקרוא, בלי ששיקולים מסחריים יטו את הבחירה.

ובחזרה לחלום. שירה היתה האהבה הראשונה שלי. הפרוזה באה אחר כך, וחיברה אותי לשבוע הספר בדרכים הרבה יותר מעשיות. בא החלום, הזכיר לי מאיפה באתי, ורמז עוד משהו: שכוחה של השירה, ולפעמים גם נטייתה להידחק לשוליים, קשורים ליכולתה המיוחדת אך המטרידה לברר מנין באנו ולאן אנחנו הולכים.

(לרשימה מצורפים הפעם שני שירים. שיר שלי מתוך ספרי 'מוזיקה חדשה' שמתאר גירסה אחרת של החלום על ביאליק ושבוע הספר, ושירו של יל"ג "למי אני עמל?" שקטע ממנו פורסם בעיתון)

לְמִי אֲנִי עָמֵל

עוֹד בַּת הַשּׁירָה אֵלַי מִתְגַּנֶּבֶת,

עוֹד לִבִּי הוֹגֶה וִימִינִי כּוֹתֶבֶת –

כּוֹתֶבֶת שִׁירִים וּבְשָׂפָה נִשְׁכַּחַת.

מַה-יִשְׁעִי מַה-חֶפְצִי וּמְגַמַּת פָּנָי,

וּלְמִי אֲנִי עָמֵל מִבְחַר כָּל שָׁנָי

וּמְחַסֵּר נַפְשִׁי מִטּוֹבָה וָנָחַת?

חחחחחחחחחחחחחחחחחח

הוֹרַי – הַדְּבֵקִים בַּאלֹהִים וּבְעַמָּם,

עוֹסְקִים בִּסְחוֹרָה וּבְמִצְוֹת כָּל יוֹמָם,

מָאֲסוּ הַדַּעַת, לֹא לָמְדוּ טוּב טַעַם;

"מָוֶת בַּשִּׁיר, אֶפִּיקוּרְסוּת בַּמְּלִיצָה!

"אָסוּר עִם הַמְּשׁוֹרֵר לָדוּר בַּמְחִיצָה!"

כֵּן יִגְעַרוּ בָּנוּ, יִרְדְפוּנוּ בַּזָּעַם.

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

אַחַי הַמַּשְׂכִּילִים דַּעַת לָמְדוּ,

בְּדֶבֵק לֹא-טוֹב לִלְשׁוֹן עַמָּם נִצְמְדוּ,

הֵם בָּזִים אֵם זָקְנָה תּוֹמֶכֶת פֶּלֶךְ:

"עִזְבוּ שָׂפָה, עָלֶיהָ אָבַד כֶּלַח,

" עִזְבוּ סִפְרוּתָהּ, תָּפֵל מִבְּלִי מֶלַח;

"עִזְבוּהָ כִּי אִישׁ לִשְׂפַת אַרְצוֹ נֵלֶךְ".

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

אֲחוֹתַי בְּנוֹת צִיוֹן! אוּלַי אַתֵּנָה

אֶל שׂיחַת בַּת-שִׁירִי לִבְּכֵן תִתֵּנָה,

וַאלֹהִים חֲנַנְכֶן נֶפֶשׁ נֶחְמֶדֶת,

רוּח חֵן, חֵךְ טֹעַם, לֵב חַם בַּקֶּרֶב –

אַךְ הָהּ כִּי גֻּדַּלְתֶּן כִּשְׁבֻיוֹת חֶרֶב,

כִּי "בַּת תִּלְמַד תּוֹרָה – תִּפְלוּת לוֹמֶדֶת!"

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

וּבָנֵינוּ? הַדּוֹר הַבָּא אַחֲרֵינוּ?

הֵם מִנְעוּרֵיהֶם יִתְנַכְּרוּ אֵלֵינוּ,

– לָמוֹ פִּצְעֵי לִבִּי יִדְווּ יָזוֹבוּ –

הִנָּם הוֹלְכִים קָדִימָה שָׁנָה שָׁנָה,

מִי יֵדַע הַגְּבוּל עַד מָתַי? עַד אָנָה?

אוּלַי עַד מָקוֹם – מִשָּׁם לֹא יָשׁוּבוּ…

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

וּלְמִי אֵפוֹא אֶעֱמוֹל אֲנִי הַגֶּבֶר?

לִמְתֵי מִסְפָּר הַשְּרִידִים מִבְּנֵי עֵבֶר

שׁעוֹד לֹא נָתְנוּ שִׁיר צִיוֹן לִשְׁנִינָה?

הוֹי, שִׁבֳּלים בּוֹדְדוֹת, מִי יֵדַע אַיֶּמוֹ,

מִי יִשָׂא רֹאשָׁם, יִמְנֶה מִסְפָּר לָמוֹ? –

אֶחַד בָּעִיר הֵם וּשְׁנַיִם בַּמְּדִינָה!

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

הֱיוּ אֲשֵׁר תִּהְיוּ וּבַאֲשֶׁר שָׁמָּה!

לִשְׂפַת עֵבֶר תֹּאמְרוּ: אֲחוֹת רֻחָמָה,

נִיבִי לֹא תִּבְזוּ, תֹּאמְרוּ לִי: אָחִינוּ.

וּבְעוֹד רַבִּים אַחֲרֵי ראשם יָנִיעוּ

לָכֶם שִׁירַי אֵלֶּה רוּחִי יַבִּיעוּ,

אַתֶּם תֵּדְעוּ נַפְשִׁי, לִבִּי תָּבִינוּ.

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

לָכֶם אֶזְבַּח רוּחִי, אַגִּישׁ דִּמְעָה לַנָּסֶךְ!

הָבָה אַבְךְ עַל צַּוַארְכֶם וּכְאֵבִי יֵחָשֶׂךְ,

אֲחַבְּקְכֶם אֶשָׁקְכֶם רִבּוֹא רִבְבוֹת מוֹנִים;

הוֹי, מִי יָחוּשׁ עֲתִידוֹת, מִי זֶה יוֹדִיעֵנִי

אִם לֹא הָאַחָרוֹן בִּמְשׁוֹרְרֵי צִיוֹן הִנֵּנִי,

אִם לֹא גַּם אַתֶּם הַקּוֹרְאִים הָאַחְרוֹנִים?!