פול ואלרי, בית הקברות הימי

הניסיון להבחין בין שירה ופרוזה מציב בעיות קשות, אולי בלתי פתירות, בפני הפילוסוף או התיאורטיקן, אבל למחשבה התמימה הוא פשוט למדי: שיר, בניגוד לפרוזה, מדגיש את ההבטים החושניים והצורניים של השפה – למשל: את יכולתה להפוך מלים למוזיקה, בין השאר באמצעות טכניקות מסורתיות כחרוז ומשקל, או את יכולתה להפוך רגשות ורעיונות לציור, בין השאר באמצעות […]

תגיות: הו! ומטעם, חרוז ומשקל, מודרניזם, מוזיקה, תוכן וצורה

יום שישי, 23 בספטמבר, 2011 שירה מתורגמת אין תגובות

נתן וסרמן, ואין העולם מקומו, עם עובד

יש קסם רב בשירתו של נתן וסרמן, וקוראי שירה מאומנים יזהו בה מייד שירה במיטבה, אולי אפילו שירה מופתית – אלכימיה מילולית שממזגת חוכמה ויופי, וממקמת כאב אישי חריף במרחבים תרבותיים שמעניקים לו עומק ותוקף. זוהי שירה אינטלקטואלית במודגש אך מלאת רגש, צלולה וסדורה ועם זאת רוויה במסתורין. וסרמן, שספרו הראשון ראה אור מאוחר יחסית […]

תגיות: אובדן, זמן, חולשה וכוח, מזרח מערב, מרכז ושוליים, משפחה, עבר והווה

יום שישי, 16 בספטמבר, 2011 משוררים פחות צעירים תגובה אחת

מירון ח. איזקסון, בפעם הזאת

מאז שנות השמונים הולך וגדל חלקם של משוררים דתיים בשירה הישראלית. לשירה הדתית החדשה שני מאפיינים בולטים: הסתמכות מודגשת על מה שמכונה "המקורות" – תנ"ך, הלכה ומדרש, תפילה – ועיסוק בפערים הממשיים והמדומים שבין תפיסת העולם החילונית לבין אורח החיים הדתי. איזקסון, אחד המשוררים הבולטים בזרם הדתי החדש, אינו יוצא דופן מבחינה זו. אופיה המיוחד […]

תגיות: גוף, יהדות, משפחה, תוכן וצורה

יום שישי, 9 בספטמבר, 2011 משוררים פחות צעירים תגובה אחת

שירון המהפכה – שירת האוהלים

שמה החצי-רשמי הוא "מחאת האהלים", אבל בקרב פעיליה ותומכיה היא זכתה לכינוי החיבה "המהפכה", והכפילות הזאת באה לידי ביטוי בשמה של אסופת השירים שנולדה כדי לחגוג אותה: "שירון המהפכה – שירת האהלים". מהפכה היא מילה רצינית, שנרמזת בה לא רק שלילת הסדר הקיים אלא גם חוויה של שחר חדש. מה בדיוק הפציע שם, בשדירות רוטשילד? […]

יום שישי, 2 בספטמבר, 2011 כתבי עת ואנתולוגיות אין תגובות